צבי (אנטמן) אמיר / לוחמים אחד-אחד
כל הזכויות שמורות למחבר
ראשי
  • מבוא

  • הולדתה של פלוגה
  • עוזבים את הבית
  • בונים צבא
  • כל העם צבא
  • אימונים על באמת
  • שלח לחמך

  • ההגנה על צפת
  • בדרך לאילת השחר
  • מקבלים אחריות
  • תופסים פיקוד
  • נערכים להגנה
  • שגרת מגננה
  • עין תחת עין
  • ניסוי פיגוע
  • הצעת הפינוי
  • פגישת פסגה
  • עולם כמנהגו
  • האיום מוסר
  • הפלמ"ח חוזר

  • כיבוש צפת
  • הבריטים נוטשים
  • שיפור האחיזה
  • הפלמ"ח נוטל אחריות
  • בלבבנו תמיד

  • מלכיה
  • מקימים מחלקת מרגמות
  • עולים למלכיה
  • עוד שבת
  • שבת שחורה
  • תום הקרב
  • הנסיגה
  • ברמות נפתלי
  • התקרית של "כרמלי"
  • קצת היסטוריה
  • בעד מולדתם
  • המדורה שלא הודלקה

  • מוצב ירדא
  • בונים את המסייעת
  • גבעה 243
  • קבלת המוצב

  • מבצע ברוש
  • תוכניות לפעולה
  • יוצאים להתקפה
  • כובשים את ההר
  • האמת המרה
  • הסורים בתנופת לחימה
  • התקפה אווירית
  • כשלון בקרב - אך לא במערכה
  • בראיה היסטורית

  • קרב אחד בדרום
  • מחנה שער- העלייה בחיפה
  • משלטי "עיראק-סואידן"
  • משימה חטיבתית

  • מבצע "חירם"
  • שבים לגליל
  • פתיחת ציר
  • בתנועה קדימה
  • ההחמצה
  • בידינו

  • מצוות ההגדה
  • סוף האגדה
  • הרבה בזכותנו
  • הכנס בשנת היובל
  • הכנס בשנת 1990 - יזכור
  • בכנס של דצמבר 2002
  • ומקום קבורתם לא נודע

  • לגבורה בגבורות
  • בן שמונים...

  • -
    כובשים את ההר
    אנחנו, הכוח המסייע ממוצב "ירדא", פתחנו באש מרגמות
    ומקלעים לריכוך במשך כשתי דקות תמימות. עם תום האש,
    נתתי את הפקודה וישראל ואנשיו הסתערו על המוצב. לאחר
    קרב קצר ברחו הסורים מהמוצב כשהם סופגים אבדות רבות.
    המוצב המבוצר והמוגן גבעה 243 נכבש.
    כיבוש המוצב הושלם באחת וחצי אחר חצות. מיד עם
    הכיבוש ישראל החל בהתארגנות להגנה. לאחר מספר דקות
    הודיע לי בקשר קצין התגבורת מחטיבת כרמלי : "כבשנו את
    המשלט ואנו שרים את התקווה". תוך כדי קללה עסיסית אמרתי
    לו מיד תפסיקו לשיר ותתחילו להתארגן להגנה, הקרב עוד לא
    נגמר!
    ואכן לא חלפה אפילו מחצית השעה, הסורים התאוששו
    והתקפת הנגד הראשונה יצאה לדרך. שוב לאחר קרב קצר
    הסורים נסוגו תוך ספיגת אבדות.
    בקשתי את ישראל לדווח על מצב ההרוגים והפצועים של
    כוחותינו. עד לשלב זה היו לנו שני הרוגים וכארבעה פצועים.
    ישראל הוסיף ודיווח שיש גם מחסור בתחמושת.
    בזמן ההוא הגיעו אליי ל-"ירדא" מספר חיילים שחזרו
    מקורסים שהופסקו עקב הקרבות. ביניהם היה גם סלי
    פולקובסקי, שהגיע היישר מקורס קציני מקבי"ם. סלי בקש
    להצטרף מיד לכוח הלוחם. ארגנתי כוח תגבורת של כעשרה
    חיילים, פיאט, וחלק מהתחמושת שנמצאה אצלי. כוח התגבורת
    בפקודו של סלי הגיע בשלום לגבעה 243.
    דיווחתי לגדוד שאני זקוק באופן מיידי לתחמושת ופרטתי
    איזו. קבלתי הודעה מהגדוד שזחל"ם עם תחמושת, נשק ומנות
    קרב כבר בדרך אליי. זחל"ם זה , משום מה, לא הגיע מעולם.
    הסורים ערכו התקפות נגד נוספות, בכל פעם התרומם גל
    נוסף כשהרב-סמל הסורי, ובידו שוט, מצליף במסתערים
    הסורים שיקומו ויסתערו. הוא היה מקלל אותם "קומו בני-
    כלבים", ולעבר חיילינו קרא "אנו עוד נשחט אתכם". כך האויב
    ערך במהלך הלילה שבע התקפות נגד, שכולן נהדפו תוך אבדות
    כבדות לסורים.
    אצלנו מספר הקורבנות והפצועים הלך וגדל. שוב דרשתי
    מהגדוד תגבורת, ושוב הבטיח המג"ד: "תחזיקו מעמד, תגבורת
    בדרך".

    Next Page