צבי (אנטמן) אמיר / לוחמים אחד-אחד
כל הזכויות שמורות למחבר
ראשי
  • מבוא

  • הולדתה של פלוגה
  • עוזבים את הבית
  • בונים צבא
  • כל העם צבא
  • אימונים על באמת
  • שלח לחמך

  • ההגנה על צפת
  • בדרך לאילת השחר
  • מקבלים אחריות
  • תופסים פיקוד
  • נערכים להגנה
  • שגרת מגננה
  • עין תחת עין
  • ניסוי פיגוע
  • הצעת הפינוי
  • פגישת פסגה
  • עולם כמנהגו
  • האיום מוסר
  • הפלמ"ח חוזר

  • כיבוש צפת
  • הבריטים נוטשים
  • שיפור האחיזה
  • הפלמ"ח נוטל אחריות
  • בלבבנו תמיד

  • מלכיה
  • מקימים מחלקת מרגמות
  • עולים למלכיה
  • עוד שבת
  • שבת שחורה
  • תום הקרב
  • הנסיגה
  • ברמות נפתלי
  • התקרית של "כרמלי"
  • קצת היסטוריה
  • בעד מולדתם
  • המדורה שלא הודלקה

  • מוצב ירדא
  • בונים את המסייעת
  • גבעה 243
  • קבלת המוצב

  • מבצע ברוש
  • תוכניות לפעולה
  • יוצאים להתקפה
  • כובשים את ההר
  • האמת המרה
  • הסורים בתנופת לחימה
  • התקפה אווירית
  • כשלון בקרב - אך לא במערכה
  • בראיה היסטורית

  • קרב אחד בדרום
  • מחנה שער- העלייה בחיפה
  • משלטי "עיראק-סואידן"
  • משימה חטיבתית

  • מבצע "חירם"
  • שבים לגליל
  • פתיחת ציר
  • בתנועה קדימה
  • ההחמצה
  • בידינו

  • מצוות ההגדה
  • סוף האגדה
  • הרבה בזכותנו
  • הכנס בשנת היובל
  • הכנס בשנת 1990 - יזכור
  • בכנס של דצמבר 2002
  • ומקום קבורתם לא נודע

  • לגבורה בגבורות
  • בן שמונים...

  • -
    הסורים בתנופת לחימה
    לאחר כשעתיים ראיתי שהסורים מתכננים להסתער גם על
    "ירדא" ולנקותה. שני טנקים החלו לגלוש על הכביש מכיוון
    גבעה 243 ושנים נוספים התחילו להתקדם על הכביש עד לקו
    המקביל אלינו.
    כל הזמן ירו עלינו הסורים בנשק קל שטוח מסלול. החלטתי
    שאין ברירה ועלינו לסגת למחניים.
    הוריתי למקבי"ם לקחת את המקלעים ולסגת. הם ניסו לסרב.
    הודעתי להם שאני אירה בהם אם הם לא ייקחו את המקלעים
    אתם. לבסוף הם נסוגו בשלום עם המקלעים למחניים.
    הבנתי שלסגת עם המרגמות כבר אי אפשר היה. לכן הוריתי
    לפרק את המרגמות ולהטמין את החלקים באדמה. החלטתי
    שמוטב שנסוג בשטח הפתוח. הערכתי ששם יותר בטוח מאשר
    להיכנס לואדי שהיה מטווח באש ארטילרית.
    בקפיצות לאחור, תוך חיפוי עצמי פתחנו בנסיגה. כפי
    שהערכתי התבואה והקוצים שגדלו בשדה הסתירו אותנו מעיני
    האויב. אמנם הברחש הטריד, אך מי יכול היה לשים ליבו לכך.
    הגענו עד לחמישים מטר משפת הואדי. הואדי היה לא עמוק
    ולא מטווח וניתן היה למצוא בו מחבוא למנוחה קצרה. החלטתי
    לפקוד את חיילינו, לראות אם אף אחד מחמישה עשר הנותרים
    לא נשאר בדרך. בעוד אני פוקד את האנשים, ברגע שחייל אחד,
    בשם ערקובי, הרים את ידו וצועק "אני פה, אני פה", פלח כדור
    את ידו ושבר אותה.
    פרי התקשה לירות מידי פעם לעבר האויב, כיון שהוא ניצול
    שואה, בקשתי אותו ללוות את ערקובי הפצוע. שניהם הגיעו
    למחניים בשלום.
    דילוג נוסף והנותרים בתוך הואדי. בואדי הצטרף אלינו
    ישראל ריבה שנסוג ממוצב 243.
    שלחתי חוליה של שלושה חיילים בפיקודו של אריה לוינסון
    לסרוק את פיתחת הואדי העמוק לכיוון קצהו המערבי ולבדוק
    האם יש בשטח חיילים נוספים מהנסוגים ממוצב 243.

    Next Page