צבי (אנטמן) אמיר / לוחמים אחד-אחד
כל הזכויות שמורות למחבר
ראשי
  • מבוא

  • הולדתה של פלוגה
  • עוזבים את הבית
  • בונים צבא
  • כל העם צבא
  • אימונים על באמת
  • שלח לחמך

  • ההגנה על צפת
  • בדרך לאילת השחר
  • מקבלים אחריות
  • תופסים פיקוד
  • נערכים להגנה
  • שגרת מגננה
  • עין תחת עין
  • ניסוי פיגוע
  • הצעת הפינוי
  • פגישת פסגה
  • עולם כמנהגו
  • האיום מוסר
  • הפלמ"ח חוזר

  • כיבוש צפת
  • הבריטים נוטשים
  • שיפור האחיזה
  • הפלמ"ח נוטל אחריות
  • בלבבנו תמיד

  • מלכיה
  • מקימים מחלקת מרגמות
  • עולים למלכיה
  • עוד שבת
  • שבת שחורה
  • תום הקרב
  • הנסיגה
  • ברמות נפתלי
  • התקרית של "כרמלי"
  • קצת היסטוריה
  • בעד מולדתם
  • המדורה שלא הודלקה

  • מוצב ירדא
  • בונים את המסייעת
  • גבעה 243
  • קבלת המוצב

  • מבצע ברוש
  • תוכניות לפעולה
  • יוצאים להתקפה
  • כובשים את ההר
  • האמת המרה
  • הסורים בתנופת לחימה
  • התקפה אווירית
  • כשלון בקרב - אך לא במערכה
  • בראיה היסטורית

  • קרב אחד בדרום
  • מחנה שער- העלייה בחיפה
  • משלטי "עיראק-סואידן"
  • משימה חטיבתית

  • מבצע "חירם"
  • שבים לגליל
  • פתיחת ציר
  • בתנועה קדימה
  • ההחמצה
  • בידינו

  • מצוות ההגדה
  • סוף האגדה
  • הרבה בזכותנו
  • הכנס בשנת היובל
  • הכנס בשנת 1990 - יזכור
  • בכנס של דצמבר 2002
  • ומקום קבורתם לא נודע

  • לגבורה בגבורות
  • בן שמונים...

  • -
    התקפה אווירית
    החלטנו לנוע משם לעבר מחניים. לפתע הגיח בשמים מטוס
    קל. החלטתי שאם נחצה את שדה השלף נהיה גלויים למטוס
    ונשמש לו מטרה. במקום זה ננוע בכיוון הפוך, לאורך הואדי
    צפונה, ומשם נגיע אל חורשת האקליפטוס שסביב חירבת-
    ווז'יה. משם נחזור דרומה לאורך הדרך, שמצידה המערבי היו
    קוצים גבוהים, כך שאם המטוס יצלול לעברנו נוכל לקפוץ
    ולתפוס מסתור בין הקוצים הגבוהים.
    ישראל ריבה אמר לי: "תראה, צבי, אני עייף עד מוות, רעב
    וצמא ואין תחמושת לנשק האישי. אני לא יכול לעזור לכם".
    הוא בקש לנוע בדרך הקצרה ביותר ולחצות את שדה השלף
    לעבר מחניים. שוכנעתי והרשיתי לו לנוע כמבוקשו, בין היתר,
    מתוך הנחה שמטוס לא יתקוף אדם בודד בשטח.
    אני ועוד תשעת החיילים שנותרנו הגענו ל-ווז'יה והסתתרנו
    בשולי החורשה. ישראל נע לאיטו בשדה. לפתע, כשהיה ישראל
    בערך באמצע השדה, הגיח המטוס ממערב למזרח, צלל והשליך
    שתי פצצות. ראינו את הפצצות. התקבל הרושם שהן נופלות
    ישר על ראשו של ישראל. הפצצות התפוצצו, עלתה עננת אבק.
    המתנו עד שענן האבק נעלם ולאחר כדקה, ראינו את ישראל קם,
    מחזיק בידו בסנטרו, מתרומם ורץ בצליעה לעבר מחניים. עקבנו
    אחריו וראינו כי הגיע בשלום למחניים.
    החלטתי שגם אנו נתחיל לנוע לעבר מחניים. מהשעה שמונה
    בבוקר הפסיק הקשר לפעול. עכשיו עם תחילת התנועה בשעה
    עשר וחצי בערך, ללא כל סיבה, פתאום חודש הקשר. המג"ד
    קרא: "מה, אתם עוד בחיים? כבר דיווחתי עליכם לחטיבה
    כנעדרים. חיזרו מיד למחנה פילון – סוף!".
    התקדמנו כמתוכנן לאורך הדרך מצפון לדרום לכיוון מחניים.
    מידי פעם המטוס הגיח וצלל לעברנו. מיד היינו קופצים
    לקוצים. הוא היה עושה סבוב ושוב מגיח ממערב למזרח ואנחנו
    לקוצים, וכך הלאה. המקלעים ,שנסוגו מ-"ירדא", פתחו עליו
    באש. כך עד שהגענו למחניים אז פנה המטוס מזרחה ונעלם.
    במחניים, אכלנו משהו, התקלחנו, נחנו מעט וחזרנו למחנה
    פילון.

    Next Page