צבי (אנטמן) אמיר / לוחמים אחד-אחד
כל הזכויות שמורות למחבר
ראשי
  • מבוא

  • הולדתה של פלוגה
  • עוזבים את הבית
  • בונים צבא
  • כל העם צבא
  • אימונים על באמת
  • שלח לחמך

  • ההגנה על צפת
  • בדרך לאילת השחר
  • מקבלים אחריות
  • תופסים פיקוד
  • נערכים להגנה
  • שגרת מגננה
  • עין תחת עין
  • ניסוי פיגוע
  • הצעת הפינוי
  • פגישת פסגה
  • עולם כמנהגו
  • האיום מוסר
  • הפלמ"ח חוזר

  • כיבוש צפת
  • הבריטים נוטשים
  • שיפור האחיזה
  • הפלמ"ח נוטל אחריות
  • בלבבנו תמיד

  • מלכיה
  • מקימים מחלקת מרגמות
  • עולים למלכיה
  • עוד שבת
  • שבת שחורה
  • תום הקרב
  • הנסיגה
  • ברמות נפתלי
  • התקרית של "כרמלי"
  • קצת היסטוריה
  • בעד מולדתם
  • המדורה שלא הודלקה

  • מוצב ירדא
  • בונים את המסייעת
  • גבעה 243
  • קבלת המוצב

  • מבצע ברוש
  • תוכניות לפעולה
  • יוצאים להתקפה
  • כובשים את ההר
  • האמת המרה
  • הסורים בתנופת לחימה
  • התקפה אווירית
  • כשלון בקרב - אך לא במערכה
  • בראיה היסטורית

  • קרב אחד בדרום
  • מחנה שער- העלייה בחיפה
  • משלטי "עיראק-סואידן"
  • משימה חטיבתית

  • מבצע "חירם"
  • שבים לגליל
  • פתיחת ציר
  • בתנועה קדימה
  • ההחמצה
  • בידינו

  • מצוות ההגדה
  • סוף האגדה
  • הרבה בזכותנו
  • הכנס בשנת היובל
  • הכנס בשנת 1990 - יזכור
  • בכנס של דצמבר 2002
  • ומקום קבורתם לא נודע

  • לגבורה בגבורות
  • בן שמונים...

  • -
    כל העם צבא
    יום אחד, בתחילת חודש ינואר, מודיע לי מפקד הגדוד,
    ישראל ליאור, ברגשות מעורבים שהגיעה תגבורת, קבוצה של
    תריסר בחורים מחיפה. "אבל" כך אמר "הכיתה שקבלתם הם
    בחורים בעייתיים". אני הכרתי חלק מהבחורים האלה. הם היו
    נוהגים להשתולל ברחובות הדר-הכרמל על אופנועיהם, נוסעים
    על המדרכות, מפעילים סירנות ומבהילים אנשים. האמנתי כי
    ניתן להפוך גם אותם לחיילים. החלטתי לתת דגש מיוחד
    לאימוניהם ולאמנם בעצמי. במהלך האימונים הם נהגו
    להתרברב והציגו את עצמם כאמיצים במיוחד.
    בוקר אחד יצאנו לאימון, כאילו שגרתי, אל חורשת "חירבת
    ווז’יה". חורבה המוקפת בחורשת אקליפטוס כ-800 מטר
    צפונית למחניים. עם עלות השחר שלחתי בהסתר בחור שיארוב
    לנו בסביבות החורבה. אני עם הכיתה התקדמנו לאורך הדרך
    לכיוון החורבה על מנת לבצע תרגילי שדאות. לפתע, כפי
    שסוכם מראש, ירה הבחור מספר יריות באוויר. מיד נתתי פקודה
    להתפזר וכל הכיתה התפזרה במהירות מפליאה לשני הכיוונים.
    גם אני ונצמדתי מיד לקרקע כמשחק את המשחק. לאחר רגעים
    מספר נתתי לכיתה פקודה "כנוס אליי" ההתכנסות נעשתה לאט
    מלווה בקללות וטרוניות.
    לאחר עוד כ-100 מטר, שוב מספר יריות ושוב "פזר" ושוב
    התכנסות, הפעם "קטנה" הכיתה בשלושה חיילים שהתחבאו
    בקוצים עד כי לא יכולתי לאתרם. לאחר כמה צעקות הכיתה
    המוקטנת המשיכה איתי. ולבסוף הגעתי לחורבה עם ארבעה
    מהבחורים בלבד. אך המסר עבר הבחורים הפכו לממושמעים.
    בהמשך הלחימה נהיו לחיילים של ממש.

    Next Page