צבי (אנטמן) אמיר / לוחמים אחד-אחד
כל הזכויות שמורות למחבר
ראשי
  • מבוא

  • הולדתה של פלוגה
  • עוזבים את הבית
  • בונים צבא
  • כל העם צבא
  • אימונים על באמת
  • שלח לחמך

  • ההגנה על צפת
  • בדרך לאילת השחר
  • מקבלים אחריות
  • תופסים פיקוד
  • נערכים להגנה
  • שגרת מגננה
  • עין תחת עין
  • ניסוי פיגוע
  • הצעת הפינוי
  • פגישת פסגה
  • עולם כמנהגו
  • האיום מוסר
  • הפלמ"ח חוזר

  • כיבוש צפת
  • הבריטים נוטשים
  • שיפור האחיזה
  • הפלמ"ח נוטל אחריות
  • בלבבנו תמיד

  • מלכיה
  • מקימים מחלקת מרגמות
  • עולים למלכיה
  • עוד שבת
  • שבת שחורה
  • תום הקרב
  • הנסיגה
  • ברמות נפתלי
  • התקרית של "כרמלי"
  • קצת היסטוריה
  • בעד מולדתם
  • המדורה שלא הודלקה

  • מוצב ירדא
  • בונים את המסייעת
  • גבעה 243
  • קבלת המוצב

  • מבצע ברוש
  • תוכניות לפעולה
  • יוצאים להתקפה
  • כובשים את ההר
  • האמת המרה
  • הסורים בתנופת לחימה
  • התקפה אווירית
  • כשלון בקרב - אך לא במערכה
  • בראיה היסטורית

  • קרב אחד בדרום
  • מחנה שער- העלייה בחיפה
  • משלטי "עיראק-סואידן"
  • משימה חטיבתית

  • מבצע "חירם"
  • שבים לגליל
  • פתיחת ציר
  • בתנועה קדימה
  • ההחמצה
  • בידינו

  • מצוות ההגדה
  • סוף האגדה
  • הרבה בזכותנו
  • הכנס בשנת היובל
  • הכנס בשנת 1990 - יזכור
  • בכנס של דצמבר 2002
  • ומקום קבורתם לא נודע

  • לגבורה בגבורות
  • בן שמונים...

  • -
    עולים למלכיה
    כך שלגזרת למלכיה עברו רק כשמונים מחיילי הפלוגה,
    ביניהם כשמונה בנות. אתנו היו עוד כעשרה חיילים נספחים
    תחת פקוד, בניהם צוות מרגמה 120 מ"מ, משוריין עם תותח 20
    מ"מ ומספר אנשי אחזקה.
    מלכיה ישוב על כביש הצפון. כוח מחטיבת "יפתח" כבש את
    הכפר לראשונה ב-15 במאי 1948. הכוח נאלץ לסגת לאחר 48
    שעות של קרב עקב התקפות קשות מצד הצבא הלבנוני. בין ה-
    28-29 במאי בוצעה התקפה שניה על הכפר, הכוח השני איגף
    ופנה למלכיה מתוך שטח לבנון ההפתעה הייתה מושלמת
    והכפר ניכבש.
    עלינו למלכיה להחליף כוח מהגדוד הראשון של הפלמ"ח.
    חיילי הפלמ"ח פינו את השטח ללא כל חפיפה בעמדות, הם
    יצאו ואנחנו נכנסנו. בכמה עמדות הגיעו חיילינו כשבהן כבר לא
    היו אנשי הפלמ"ח.
    מלכיה היה אז כפר ערבי שהיה מקום אסטרטגי. הכפר
    ומוצביו חלשו על צירי תנועה מרכזיים. האחד כביש מרכזי
    שהוביל במקביל לגבול לבנון ונמשך עד נבי-יושע ומשם ירד
    לאצבע הגליל. והשני היה הכביש שקשר את לבנון עם ישראל.
    שני הכבישים הצטלבו בצומת בית המכס. מצד לבנון הכפר
    הקרוב ביותר היה הכפר "בלידה" ממנו בכיוון דרום הגיע
    הכביש.
    על הפלוגה שלנו היה להחזיק כוחות בבית המכס, בכפר
    עצמו ,במחנה הנטוש של חיל הספר שהיה צמוד לצד הדרומי
    של הכפר ובמוצב קטן, גבעת העץ, ששכן מדרום מערבית לכפר
    מעט קרוב יותר לציר הכביש. רוחב הגזרה שעליה הגנו חיילינו
    הייתה כשלושה ק"מ.
    ברשותנו היה נשק רב אך לא מתאים למשימה אותם עתידים
    היינו למלא. היה לנו נשק קל מסוגים שונים, חלקו פגום, חלקו
    ללא תחמושת, לדוגמא – היה לנו מקלע הוצצק'ס שלאחר כל
    ירי של צרור או שניים קרתה בו תקלה, היו לנו רובים אנגליים,
    קנדיים, צרפתים וכך גם סוגים שונים של תת-מקלעים.
    לאחר הסתכלות מהירה בשטח חילקנו את הכוחות שלנו. את
    בית-המכס אייש כוח של שמונה-עשר חיילים וחובשת בפיקודו
    של מפקד המחלקה שמוליק ברנשטיין. לרשותם הועמדו מקלע
    ומטול רימונים מסוג-"פיאט".
    בעמדת גבעת העץ מוקמה כיתה מוקטנת. במחנה הצבאי
    הייתה מחלקה בפיקודו של מפקד המחלקה משה ניצן. שאר
    הכוח הלוחם פוזר בעמדות סביב הכפר.
    מטה הפלוגה התמקם בכפר. עיקר הקשר בין המתחמים היה
    קשר קווי וכן מעט קשר אלחוטי. עם מפקדת החטיבה שישבה
    בראש-פינה היה קשר אלחוטי. עורקי הקשר הקווי וכן גם הקשר
    האלחוטי לא פעלו תמיד באופן תקין ומידי פעם היו לנו
    הפרעות ותקלות בקשר. כך שבכדי לקיים קשר רציף היה עלינו
    להפעיל גם קשר באמצעות רצים.
    מספר ימים עברו עלינו בהערכות ובהתארגנות בגזרה. הכל
    מסביב היה שקט ופסטורלי. הימים היו ימי קיץ חמים. התבואה
    שגדלה במרחב מעבר לגבול המנדטורי כבר הבשילה. טנקר מים
    הגיע בכל יום ומזון לא היה חסר. ורק החום והברחשים,
    הזבובים, הצרעות והדבורים הטרידו לא מעט את לוחמינו
    בעמדות. אך על זאת ניתן היה להתגבר. עד לאותו היום.

    Next Page