צבי (אנטמן) אמיר / לוחמים אחד-אחד
כל הזכויות שמורות למחבר
ראשי
  • מבוא

  • הולדתה של פלוגה
  • עוזבים את הבית
  • בונים צבא
  • כל העם צבא
  • אימונים על באמת
  • שלח לחמך

  • ההגנה על צפת
  • בדרך לאילת השחר
  • מקבלים אחריות
  • תופסים פיקוד
  • נערכים להגנה
  • שגרת מגננה
  • עין תחת עין
  • ניסוי פיגוע
  • הצעת הפינוי
  • פגישת פסגה
  • עולם כמנהגו
  • האיום מוסר
  • הפלמ"ח חוזר

  • כיבוש צפת
  • הבריטים נוטשים
  • שיפור האחיזה
  • הפלמ"ח נוטל אחריות
  • בלבבנו תמיד

  • מלכיה
  • מקימים מחלקת מרגמות
  • עולים למלכיה
  • עוד שבת
  • שבת שחורה
  • תום הקרב
  • הנסיגה
  • ברמות נפתלי
  • התקרית של "כרמלי"
  • קצת היסטוריה
  • בעד מולדתם
  • המדורה שלא הודלקה

  • מוצב ירדא
  • בונים את המסייעת
  • גבעה 243
  • קבלת המוצב

  • מבצע ברוש
  • תוכניות לפעולה
  • יוצאים להתקפה
  • כובשים את ההר
  • האמת המרה
  • הסורים בתנופת לחימה
  • התקפה אווירית
  • כשלון בקרב - אך לא במערכה
  • בראיה היסטורית

  • קרב אחד בדרום
  • מחנה שער- העלייה בחיפה
  • משלטי "עיראק-סואידן"
  • משימה חטיבתית

  • מבצע "חירם"
  • שבים לגליל
  • פתיחת ציר
  • בתנועה קדימה
  • ההחמצה
  • בידינו

  • מצוות ההגדה
  • סוף האגדה
  • הרבה בזכותנו
  • הכנס בשנת היובל
  • הכנס בשנת 1990 - יזכור
  • בכנס של דצמבר 2002
  • ומקום קבורתם לא נודע

  • לגבורה בגבורות
  • בן שמונים...

  • -
    ברמות נפתלי
    כולם הגיעו למוצב. הפצועים הוסעו באמבולנסים צבאיים
    לבית-החולים בצפת. אחרי מנוחה קצרה, בה קבלנו שתייה
    ואוכל, תגברנו את ההגנה על המוצב. חילקנו משימות בין
    האנשים. חלק התפזרו בין העמדות והבונקרים, אולם מרבית
    אנשינו נרדמו וישנו.
    הלילה הראשון לשהותנו ברמות נפתלי והיום שלאחריו היו
    שקטים. האויב, שלא היה מודע לכך שאנו כבר לא במלכיה, לא
    האמין שנסוגנו. הם התקדמו באיטיות תוך לחימה עד לכיבוש
    הכפר. עובדה שאפשרה לנו את הנסיגה הלילית המוצלחת ונתן
    לנו שהות להתארגן להגנה במוצב רמות-נפתלי.
    ביום השני לנסיגתנו ממלכיה האויב החל להפגיזנו
    בתותחים. פגזים מסוג "שרפנלים" התפוצצו באוויר. עיקר
    ההפגזות היו שלוש פעמים ביום בשעה שהיינו הולכים
    למקומות ריכוז כדי לקבל את הארוחות. מכיוון שהכרנו הפגזות
    מסוג זה בעבר רוב הלוחמים לא נבהלו מהפגזים. בכל פעם
    שפגז כזה היה מתפוצץ באוויר היינו מיד נצמדים לתעלה קרובה
    או סלע כל שהוא. כך שבכל הפגזות האלה לא נהרג לנו ברמות
    אף אחד. במקרה מצער אחד עטיה משה, אחד מחיילנו, ניסה
    לברוח מהמוצב. הוא עלה על שער גדר המוצב וקפץ ממנו
    החוצה. בקרבת השער היו זרועים מוקשי רכב שלנו ועטיה
    בקפיצתו נחת על אחד מהם. מעצמת הנפילה המוקש התפוצץ
    והוא נהרג.

    Next Page